אני מקנא ובכן אני קיים

קינאה מאמללת או מדרבנת למאמץ?

קינאה הופכת לפרנויה, או מתחלפת בדיכאון, אולי בהכרת תודה?

אני שואלת איך לחשוב ולדבר על קינאה בעולם של מין, כוח וכסף כשכולם מקנאים בכול כל הזמן?

נבחן תיאוריה וקולנוע פסיכואנליטים, פילוסופיה קונטיננטאלית ומחקר תרבות עכשווי על כוחה של קינאה.